תקציר הספר
עיר ומלואה הוא אסופת סיפורים של ש"י עגנון שהביאה לדפוס בתו, אמונה ירון, ב-1973, כשלוש שנים לאחר פטירתו. הסיפורים מתרחשים כולם בעיר הולדתו בוצ'אץ' ונכתבו אחרי השואה וחורבן הקהילה היהודית של העיר. וכך הוא כותב בהקדמה לספר, שהוא הארוך בספריו:
זה ספר תולדות העיר ביטשאטש היא בוטשאטש אשר כתבתי בצערי וביגוני למען ידעו בנינו אשר יקומו אחרינו שעירנו עיר מלאה תורה וחכמה ואהבה ויראה וחיים וחן וחסד וצדקה הייתה למן היום הוסדה ועד שבא השיקוץ המשומם והטמאים והמטורפים אשר עמו ועשו בה כליה.
בסיפורים הכלולים בספר זה חזר עגנון לקרוא לעירו ביטשאטש במקום הכינוי "שִבּוּש" שבו כינה אותה ביצירות מוקדמות, כאשר חש כי השתבש משהו בחיי תושביה[דרוש מקור].
הסיפורים הכלולים בספר מספרים על העיר מראשיתה, על אנשיה בעיקר היהודים אך גם הגויים, על שקיעתה ועל חורבנה וכוללים קטעים אוטוביוגרפיים רבים.
את הכרך חותם הסיפור "הסימן", שראה אור כבר בשנת 1962, בכרך "האש והעצים". על מיקומו של הסיפור בסוף "עיר ומלואה" העירה ניצה בן-דב: "הבחירה העריכתית לחתום בסיפור זה קובץ, העוסק בעיר המולדת בוצ'אץ', מרמזת שזה סופו הנורא וזו חתימתו האחרונה של אותו עולם ומלואו תוסס וחיוני שעגנון תיעדו באהבה, במסירות ובביקורתיות בכרך זה וביצירות אחרות.