בינת השכוי

"היום יפה מיום אתמול, מפני שהיום הזה עדיין הוא כאן, ויום אתמול איננו עוד". כך מאמין דון פדרו, התרנגול היפהפה, חברו הצמוד של רופא בכפר אירופי קטן, הסוגד בכל בוקר ובוקר לשמש.

 

לעומתו, רוב הבקרים הרופא מתעורר במצב רוח קודר, מבכה את מותה של אשתו האהובה, חס על החולים ומצר על שאין לו ילדים ועל שלא תהיה לו המשכיות בעולם: "תשובות רבות לי בקצה לשוני. יכולתי לספר לו על אתמולים יפים רבים שעדיין ישנם מפני שנשארו חרותים, ויוסיפו להיות חרותים, על לוחות הזיכרון". 

 

הרופא מסכם בערוב ימיו את חייו – החולשות האנושיות, החולי, המוות וההתחדשות המתמדת – בסיפור שכולו פיוט, חכמת חיים ואופטימיות. הוא מסתובב בכפר ומבקר את החולים, מעודד את הזקנים ומיילד תינוקות, ודון פדרו, תרנגול החצר שלו, מתלווה אליו תלוי על זרועו. 

 

ספר מרגש, מלא שנינות וחדוות חיים. שיר הלל עדין לחיים, לטבע ולאדם; יצירה מפעימה שמזמינה קריאה ועוד קריאה.