תקציר הספר
הרומן הראשון, עטור הפרסים של ארונדהטי רוי מתרחש בכפר קטן במחוז קרלה בהודו של שנת 1969.
התאומים רהל ואסתה בני השבע, נצר למשפחה נוצרית אמידה ואנגלופילית חיים בימים של אי שקט פוליטי, סופגים חינוך מערבי בתוך חברה מעמדית נוקשה במשפחה עם הרבה חשבונות עבר לא סגורים.
הביקור של סופי, בת דודם המגיעה עם אימה מאנגליה, וסופו הטרגי, עומדים במרכז עלילת הספר.
את הסיפור מספרת רהל, עכשיו אישה בת שלושים ואחת שעברה כמה גלגולים ויבשות.
היא חוזרת לכפר לפגוש את אחיה התאום, אותו לא ראתה מאז הטרגדיה, ומוצאת אדם כפייתי ומסוגר, דיסוציאיטיבי וזר.
זהו סיפור שמספר את עצמו לאט, בגלישות רכות בין עבר להווה, בין פנים וחוץ.
הקיטועים, קפיצות הזמן ומשחקי הלשון יוצרים מרחב אסוציאטיבי, לשוני וסגנוני הממחיש את המורכבות שעומדת במרכז החוויה של לגדול בחברה רב תרבותית, המחברת עולמות שונים ולעיתים סותרים.
המיתולוגיות שאסתה ורהל גדלו על ברכיהן, זו ההינדית וזו של "צלילי המוסיקה", התמימות של משחקי הילדות בטבע, בנהר, כולם נרמסים תחת רגליה הגסות של ההיסטוריה, של המציאות האנושית הבלתי מתפשרת.
רוי מציגה חברה הזועקת לשינוי, הנמצאת במצב מתמשך של דיכוי מעמדי ודיכוי נשים.
הישועה, על פי רוי, לא תהיה במרכסיזם שלמד הדוד צ'אקו באוקספורד.
גם מרדנותה של אמו, אימם של התאומים, שלא מוכנה לקבל את מצב הדיכוי ומפרה את "חוק האהבה", מובילה לאסון לה ולאלו שהיא אוהבת.